קראתי לפני מספר דקות מאמר שפרסם ג'ון אסאראף (שזכור מהסרט "הסוד", ושכתב את הספר "התשובה") על התכנות של המוח.

המחקר על התכנות העצמי של המוח

הוא מספר על מחקר שנעשה לפני שנים רבות, כשתחום מדעי המוח היה בחיתוליו.
במחקר בנו אקווריום גדול והכניסו לתוכו מחיצת זכוכית שמחלקת אותו לשניים.

בצד אחד שמו דג טורף גדול, ובצד השני הכניסו דגיגים שהוא אוהב לאכול.
הדג הסתער על הדגיגים הקטנים, אבל נתקל במחיצת הזכוכית וקיבל מכה באפו.
הוא כמובן לא ויתר, וניסה שוב, ושוב קיבל מכה.
אחרי מספר ניסיונות גדול, חבול באפו, הדג הגדול החליט לוותר.

אז, החוקרים הסירו את מחיצת הזכוכית, אבל הדג הגדול לא ניסה בכלל לאכול מהם.
גם כאשר הדגיגים שחו ממש ליד הפה של הדג הגדול, הוא לא ניסה לאכול אותם.

מה בעצם קרה במחקר?

הדג הגדול הבין שלא כדאי לו לנסות ולאכול מהדגים.
גם אחרי שנעלמה המחיצה שהפריעה לו, הוא לא רצה לנסות אפילו.

מה ניתן ללמוד מזה?

יש לנו זיכרונות שטמונים עמוק, עמוק במוח שלנו בעקבות חוויות והתנסויות שעברנו בילדותנו.
חלק מהחוויות והזיכרונות האלו יצרו אצלנו התניות במוח.
ההתניות האלו מופיעות בתור מחשבות, אמונות מגבילות, דפוסי התנהגות והרגלים שנובעים ממשהו שהיה נכון עבורנו בעבר, אבל כבר אינו נכון עבורנו כיום.
אבל עד שלא נטפל בהם, ההתניות האלו יפריעו לנו להתקדם.

המלצת שיווק מחבק:

אני מזמין אתכם לחשוב האם יש משהו שאתם רוצים לעשות או להתפתח בתחום מסוים, ומרגישים פחד, חרדה, אי-נוחות, ספקות, וכו'.
יתכן שכל זה נובע מאותן מחשבות, אמונות מגבילות, דפוסי התנהגות והרגלים שהגיע הזמן להפטר מהן.

בהצלחה.